web stats מסביב לעולם - רומא - איטליה

יומן מסע ברומא
משולש איטלקי - רומא ונציה ופירנצה

הטיול שאני עשיתי לאיטליה התבסס בעיקרו על רומא - שם שכן המלון שלי למשך שבעת ימי הטיול.
מבחינת טיסות, לא יכלתי לבקש יותר טוב מזה: נחיתה ברומא בשעת בוקר מוקדמת יחסית (תשע) והמראה ממנה בחצות הליל, שבוע לאחר מכן. היום הראשון הוא יום של התארגנויות: דבר ראשון, הגעה למלון. למי שמעוניין לחסוך בכמה יורו טובים ואין מטען רב מדי, מומלץ לקחת רכבת מפיומיצ'ינו (ליאונרדו דה-וינצ'י) לתחנת הרכבת טרמיני, רומא, ומשם לקחת מונית למלון. אני הגעתי למלון ב 10 וחצי בבוקר, מה שהותיר לי הרבה זמן עד לצ'ק-אין (שימו לב, ייתכן והצ'ק אין יתבצע רק באחת-שתיים בצהריים!). לאחר הצ'ק-אין אפשר לנצל את אחה"צ לסיורים בעיר או מחוצה לה. אני בחרתי באפשרות השניה. אני התעדתי לסייר בגני וילה ד'אסטה אשר בעיירה טיבולי (20 ק"מ מזרחית לרומא). לדאבוני, לקחתי טיול מאורגן שהמלון מציע במחיר מופקע (לי זה חרך 40 יורו מהכיס), וכלל מדריך משעשע, אך גם סיור מיותר בוילה אדריאנה וביקור מיותר לחלוטין בחנות למכירת מזכרות בטיבולי, והכל על חשבון סיור בגני וילה ד'אסטה.

אפשרות טובה וזולה יותר היא הגעה לתחנת הרכבת טיבורטיני בעזרת המטרו ומשם לקחת קו אוטובוס לטיבולי. המטרו מאוד נוח ושימושי (אם גם מסריח ומאוד צפוף) ומומלץ לקנות את הכרטיס המשולב השבועי (שמקנה נסיעה גם באוטובוסים), זול (בערך 13 יורו) וחוסך מכם קנסות לא נעימים.

אחרי שמגיעים לטיבולי באוטובוס, יורדים בפיאצה המרכזית (Largo garibaldi) ומשם יש הכוונה בשילוט לעבר הוילה (לא לשכוח לברר מתי יוצא אוטובוס אחרון לטיבורטיני!). אגב, מפיאצה זו יש מבט מרפסתי-משהו לעבר רומא. הכניסה לוילה הינה בתשלום אך גניה שווים כל סנט - את פירוט נפלאותיהם אני אשאיר לספרים השונים. בכלל, מומלץ להגיע לאיטליה בחודשי האביב (אפריל-מאי-יוני), כאשר מזג האויר נוח ויציב יחסית, ולא בתקופה שבה טסתי, תקופה של מזג אויר הפכפך למדי. לדאבוני, את הסיור בגנים אני ערכתי בחצי שעה רטובה למדי ובריצה, מאחר והוקצבה לנו שעה אחת לגנים, מתוכה חצי שעה ירד גשם זלעפות..אמרתי כבר לא ללכת לטיולים מאורגנים, נכון? יופי. אחרי שתסיימו את הסיבוב הגנים, כדאי גם להסתובב בטיבולי, שהיא עיירה ציורית בפני עצמה ולהינות מאיזה אספרסו מצויין או גלידה מתוצרת מקומית (לא חסרים בתי קפה בסמוך לוילה ד'אסטה). אחרי שהורידו בכנסיית סנטה מריה מ'גוריה (שהייתה סגורה בשעה זו), הלכתי ברגל עד למלון, תוך שאני עובר דרך פיאצה ויטוריו עמנואל, פיאצה נחמדה שבבקרים היא הופכת לשוק אחד גדול. לצערי, הבוקר למחרת היה סגרירי למדי ואף גרוע מכך - הוא היה גשום להחריד! תוך כדי ארוחת בוקר טובה במלון, החלטתי להצטרף לשתי בחורות צעירות שהתכוונו לסייר בוותיקן בגלל מזג האויר. ואיזו בחירה מצויינת! (אגב, שם המלון נקרא Bled והוא נמצא על דרך santa groce in gerussaleme ונמצא חמש דקות מתחנת המטרו, manzoni - אין בו מיזוג, אך ארוחת הבוקר שלו חורגת לטובה מסגנון ארוחות בוקר אירופאיות טיפוסיות).

לאחר שירדנו בתחנת המטרו ottaviano, הלכנו ברגל לאורך דרך ottaviano עד שהגענו לכיכר סן פייטרו. היה שומם אם כי היה מוקדם בבוקר (תשע בבוקר בערך) או מפאת מזג האויר המחורבן. מכל מקום, אחרי כמה צילומים אפורים של הכיכר רחבת הידיים הזו, מיהרנו תחת מטר גשם, לכניסה לבזיליקה המפוארת של הוותיקן, בזיליקת סן-פייטרו.

ת'אמת, אפשר להסתובב במבנה עצום זה יום שלם, ולהתרשם מגובה הכיפה המרכזית, מהפסלים, מעיטורי הזהב וממה לא..מומלץ מאוד לטפס עד למעלה לתצפית על רומא מהכיפה - הנוף מהמם ומרשים ביותר. (אפילו ביום סגרירי כמו זה שהיה לנו). אחרי שירדנו חזרה לקומת הקרקע (הירידה היא דרך גרם מדרגות המצוי ע"ג הגג, בסמוך לשירותים) יצאנו לכיוון המוזיאונים של הוותיקן, כאשר בדרך התמזל מזלנו להגיע לשער הראשי של הוותיקן בדיוק בצהריים, כאשר התרחש חילוף משמרות של השומרים הוותיקנים המצועצעים. היה משעשע אך גם מרתק לראות את המשמעת התס"כית, במקביל לניגודיות האירונית של רצינות מבטם וצעצוע בגדיהם. מחזה.

לאחר הליכה של כחמש עשרה דקות לאורך החומות הגענו לכניסה של המוזיאונים הוותיקנים, ברחוב Vaticano. למי שיש תעודת סטודנט בינלאומית, זה הזמן לנפנף בה! מרווחים איזה שלוש יורו בכניסה מלבד תור קצר יותר (באמת חשבתם שבחו"ל כולם סטודנטים??). אנחנו התחלנו את הסיבוב במוזיאונים דווקא במוזיאון ה Pinacoteca, מוזיאון המציג יצירות מוכרות יותר ומוכרות פחות. לצלמים מביניכם שמתכננים ללכוד את היצירות, שימו לב: חלק מהיצירות מוגנות ע"י זכוכיות, המונעות כל צילום פלאש. לבעלי מצלמות רפלקס: אם הנכם מתכוונים לצלם במוזיאונים, כדאי להצטייד מראש בחצובה או לחילופין בעדשה מהירה מאוד (מפתח צמצם 2 ומטה) ובסרט מהיר (ISO 400 ומעלה). את הסיור סיימנו למול היצירה המדהימה ביופיה של ונזל פיטר, "אדם וחווה". לאחר מכן קניתי לעצמי גלויה של ציור זה בחנות המזכרות בכניסה למוזיאון (ויותר מאוחר שלחתי אותה דרך הדואר של הוותיקן, שנחשב בעיני האיטלקים למהיר ויעיל מהדואר האיטלקי).
בסיום הסיור בפינאקוטקה פנינו למוזיאונים האחרים בוותיקן (המוזיאון המצרי, החדרים של רפאל וכמובן הקפלה הסיסטינית).
כשתגיעו לקפלה הסיסטינית, אני מבטיח לכם שלא ישאר לכם טיפת כוח להמשיך עוד. בסיסטינית לא מרשים לצלם, ולמרות ואולי על אף זאת מצלמים שם כהוגן. אם תיתפסו יעשו לכם נו-נו-נו, ואולי יכריזו משהו בכריזה, אבל לא יותר מכך. לאחר שיצאנו את המוזיאון, התחלנו לחפש מקום טוב לאכול בסביבה.
המסעדות ברחוב של הותיקן יקרות יחסית ועדיף להיכנס לרחובות משניים וצדדיים, שם תמצאו מסעדות לא פחות טובות ובטוח יותר זולות.
שימו לב שהאיטלקים אוהבים להוסיף למאכלים שלהם ירק מר מאוד (שאיני זוכר את שמו), ואני הייתי ממליץ להימנע מלאכול מאכלים שמכילים ירק זה. אני אכלתי קלוזוני (Calzone), שהוא מאפה בצק הממולא בבשר חזיר ומוצרלה (בהשגחת הבד"צ, כמובן). לאחר שסיימנו את ארוחת הצהריים פנינו לכיוון מצודת סנט אנג'לו, שם תפס אותנו מבול עצבני, שריתק אותנו לנקודת האינפורמציה הקרובה למבצר העתיק. בשלב מסויים העדפנו להעביר את הזמן בבית קפה, ולאחר שעברנו את הטיבר מצאנו מקום יבש שכזה. אגב, אם הכוונה היא לטוס בתקופת מעבר, כדאי להצטייד במטריה וגם בנעלים סגורות טובות - מטריות עוד ניתן לרכוש במחיר מופקע מההודים הרבים המציעים למכירה כמעט כל דבר, אבל נעליים זה כבר סיפור אחר באיטליה.

מזג האויר השתפר לאחר זמן מה, ואנחנו יצאנו לכיוון צפון על גדתו המזרחית של הטיבר עד שהגענו לפיאצה דל-פופלו, פיאצה רחבה וחביבה שנתחמת ע"י שלושה כנסיות ווילה בורגז (נגיע אליה יותר מאוחר). נכנסנו לכנסיות התאומות בקצה הדרומי של הכיכר וספגנו קצת אוירה דתית שונה ממה שיש לנו בבית ולאחר מכן פנינו לתחנת המטרו Flamino בכדי לחזור למלון להתרעננות ולהתארגנות ליציאה בערב, שלבסוף לא יצאה לפועל. לפי מה שהבנתי מצעיר שידע אנגלית (מציאה, תאמינו לי!), אחד ממוקדי היציאה המקובלים הוא באיזור פיאצה ונציה, ולכן הצטיידו בכסף למונית, כי התחבורה הציבורית "מתה" זמן קצר אחרי חצות הליל.

למחרת מזג האויר היה עדיין סגרירי, ולכן העדפתי להעביר את היום בסיורי גנים - שימו לב, המסלול הזה ארוך מאוד!
אחרי שירדתי בתחנת הרכבת טרמיני, יצאתי צפונה לכיוון פיאצה דלה-רפובליקה, דרך הכנסיות סנטה מריה אנג'ל, סנטה מריה מאג'וריה (שוב, הפעם גם נכנסתי - מדהימה!), פונטנה קוואטרו (מוזיאון) פיאצה ברבריני (פיאצה חמודה) ולפתחת רחוב ונטו המפורסם (לא לפני שעצרתי ותיעדתי את מזרקת הדבורים בפתחת הרחוב). מרחק הליכה קצר ברחוב ונטו בצידה המזרחי, ואתם תזהו את כנסיית ההיריון שבקדושה (Chiesa dell' Immacolata concezione) בבית מספר 27. כאן יש כנסיה אבל גם בית קברות באותו מתחם, האחד מעל השני (מסתבר שגם ברומא חסכו במקום). מומלץ להיכנס לבית הקברות. מה אומר לכם, לא לבעלי לב חלש - שלדיהם של אלוהים יודע כמה נזירים מפוזרים בכל מיני מנורות, עמודים, עיטורים.בנוסף, היו כמה ברי מזל שלא פורקו ואף הולבשו בחליפות נזירים לצורך אילוסטרציה מקאברית כיצד נזיר מן-דהו היה לפני מאתיים שנה..חוויה מרטיטה, שלצערי אסור לצלמה (המקום אפל כך שגם ככה קשה לצלם). אני הגעתי לשם באיחור, בדיוק כשהחלו לסגור את הדלתות, והאחראי עשה לי טובה ונתן לי להיכנס (לבד!) ולהסתובב בבית הקברות המוזר הזה.

אחרי החוויה האימתית הזו, שזפתי את עיני בחנויות המטופחות והמרהיבות ברחוב ונטו, עברתי על פני ה Hard rock caffee-Rome (מומלץ!) והמשכתי צפונה לכיוון הכניסה הדרומית של ווילה בורגז. זהו פארק יפיפה, גדול מימדים בעל שבילים רבים וגם בעל גלריה בוילה עצמה בחלק הצפון מזרחי.
אני אישית ויתרתי על התענוג והעדפתי להתענג על הפארק הירוק על כל מזרקותיו הנחבאות יותר ופחות.

לאחר שמיציתי את הפארק (ואת זוג הרגליים שלי) יצאתי מהפארק דרך היציאה המערבית (פיאצה דל פופלו), נכנסתי למטרו דרך Flamino ופניתי לאכול את ארחות הצהריים ה"מפוארת" שלי בסניף מק'דונלדס שבכיכר הספרדית (המדרגות הספרדיות). מרוב שהייתי רעב, לא עצרתי להתעכב יותר מדי על המדרגות המפורסמות ומיהרתי לתוך הסניף, שם טרפתי המבורגר תעשייתי בתוך ג'בטה - היה סביר. אחרי שמילאתי את בטני עשיתי סיבוב בפיאצה הספרדית (שאליה אני עוד אחזור) ומשם תפסתי אוטובוס קו 119 לפיאצה ונציה (דרך ויה דל קורסו, שגם בה אני אבקר בהמשך).
מפיאצה ונציה משכתי מערבה על דרך Plebiscito, Emanule ו Argenina, שם משכתי צפונה לכיוון הפנתאון וממנו לפיאצה נבונה (בדרך לפנתיאון עברתי דרך כנסיית סנטה מריה ספורה מינרווה, כנסיה מרשימה בגודלה). קניתי גלידה מצויינת (בגלידריה היושבת על הכניסה הצפונית לכיכר), התיישבתי על אחד מספסלי האבן ונהניתי להסתכל על כל האנשים (תיירים ומקומיים) הנהנים משיגרת אחר הצהריים רגועה..שיגרה שהיא כל כך לא שיגרתית במדינתנו הקטנה. אני חושב ששם אני הרגשתי לראשונה שאני בחו"ל..השלווה הזו (ודרך אגב, כדאי לתת לרגליים לנוח, כי אם לא, הן יתנקמו בכם בימים שיבואו בהמשך..תאמינו לי, הן עדיין מתנקמות בי!).

לאחר סייסטה מקוצרת זו, חזרתי לדרך עמנואל ונעתי איתו עד שלבסוף נעתי לכיוון דרום מערב והגעתי ל ponte mazzini, אחד הגשרים על גבי הטיבר. על הכוונת - התצפית המערבית על רומא, מגבעת ג'יאניקולו. אני חייב לציין עכשיו, שאני לא הלכתי בדרך המקובלת (וכי למה שאני אעשה זאת?? אני ישראלי!). לצורך הפרוטוקול, הדרך המקובלת היא דרך גשר סיסטו (ponte sisto) על דרך גאריבאלדי המטפסת למעלה הגבעה (אפשר גם לקחת אוטובוס לאלו שאינם מאזוכיסטים).

וכעת נחזור לגשר מאזיני - משכתי עם דרך דלה-לונגרה עד שהגעתי לדרך גאריבאלדי, המשכתי לעלות בדרך המקובלת עד אשר הגעתי לכניסה (הסגורה) לוילה קורסיני (Villa corsini). כאן הייתי חייב לברר האם היא באמת סגורה, ותוך הליכה בתווך צמחייה ג'ונגלי משהו, גיליתי שאכן מנעול יושב על הבריח של שער הכניסה לוילה. לא שהתאכזבתי, חלילה - הדרך עצמה הייתה חוויה בפני עצמה, ותוך שעליתי במעלי הגבעה עד לתצפית, גיליתי שבדרך ייבשתי את חצי מצמחיית הגבעה על חשבון יובש בגדיי. מתנשם קלות, ייבשתי את חולצתי, מביט מצד אחד על גאריבלדי האימתני ומצד שני על רומא היפיפיה המוארת בחמימות ע"י השמש ההולכת לקריאת שקיעתה. לאחר סידרת תמונות נחמדות, עשיתי סיבוב בכיכר, ירדתי מהגבעה לכיוון צפון לעבר ה"מרפסת" הנוספת, שבה ממוקמים ספסלים רבים והבטתי בפסליהם של גיבורי גאריבלדי או משהו כזה (שוב, תסתכלו בספרים, הם יודעים הכי טוב).

עייף ורצוץ, עליתי על קו 870 היורד מהגבעה עד לפיאצה רובר (Rovere), שם חציתי את הטיבר ועליתי על קו 280 שהגיע לבסוף לתחנת המטרו Lepanto (הזכרתי כבר שכדאי לקנות מפה של ATAC, נכון? יופי).

חזרתי למלון, התרעננתי התארגנתי והופ! יצאתי לסיבוב לילי. עכשיו, הסיבוב הזה היה במוצהר לראות קצת מרומא הלילית אך בעיקר להנציחה במצלמה בחשיפות ארוכות ע"ג חצובה. בתחילה ירדתי בתחנה של רפובליקה, אבל התבאסתי מהתאורה המעטה של הפיאצה ושל המזרקה. המשכתי רגלי לברבריני (אה, כאן זה היה קצת יותר טוב..), ומשם לפיאצה ספניה (עמוס לעייפה בתיירים, במקומיים ובהודים מעצבנים שדוחפים ורדים כל הזמן). אחרי כמה צילומים נחמדים משכתי משם לפיאצה קולונה (על בסיס קונדוטי, שם יש כמה מהחנויות היותר יוקרתיות ברומא וחציית דל קורסו). מקולונה הדרך קצרה לפונטנה דה-טרוי המפורסמת, שם שוב פעם נדחפו ההודים עם הורדים (כמעט זרקתי אחד למים מהקריזה..). אחרי שנרגעתי, משכתי על קורסו לכיוון פיאצה ונציה שם הנצחתי את האנדרטה המפורסמת של עמנואל ויטוריו בחשיפה ארוכה, תוך התמקדות בעוד כמה פרטים מסביב לאנדרטה (ויש לא מעט!). טיפסתי לגבעה קמפידיג'יולי והבאתי מבט חטוף על רומא העתיקה בלילה. בערך כאן צרחו רגליי "הביתה!" ואני, עבד נאמן התחלתי לחפש, בשעה 12 בלילה תחבורה, מפספס את האוטובוס האחרון הביתה. בלית ברירה, הערתי נהג מונית ישנוני שלקח אותי למלוני. אני לא יודע כמה קילומטראז' עשיתי באותו יום, והאמת אין לי כל כך כוח לנסות לחשבן, אבל מי שמעוניין מוזמן לשלוח לי את המספר לאימייל…תודה!
לעמוד הבא